פס"ד בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות לעובדים

מבוא

1.       ביום 6.3.06, הגישו התובעים, שניהם עובדים זרים מאוקריאנה, תביעותיהם כנגד 3 נתבעות, לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות, בגין תקופת עבודתו של כל אחד מהם עבור הנתבעות. התובע 1 הועסק מיום 21.8.00 עד יום 3.3.06 והתובע 2 הועסק מיום 20.11.00 עד יום 3.3.06.

2.       בהחלטת בית הדין מיום 28.9.06, הוחלט, בהסכמת הצדדים, על איחוד הדיון בתיקים.

3.       התביעה הוגשה כאמור, כנגד 3 נתבעות:

נתבעת 1 הינה החברה שהעסיקה את התובעים, (המשתמש).

הנתבעת 2 הינה חברת כח אדם;

נתבעת 3 הינה קבלן כח אדם, אשר קיבלה רישיון והיתר לפעול כקבלן כח אדם להעסקת עובדים זרים בענף הבניין ממשרד התמ"ת.

4.       בין התובעים לבין הנתבעות 1-2, נחתם הסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 27.12.07. התביעה נגד נתבעת 3, המשיכה להתברר. להלן אפוא, פסק הדין בתביעה נגד נתבעת 3 (להלן: הנתבעת) בלבד.

5.       ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

א.          מיום 15.6.05, מועסקים התובעים על ידי הנתבעת, וזאת לאור שינוי בנהלי התמ"ת.

ב.           התובעים סיימו לעבוד ביום 3.3.06 וזאת לאחר שביום 27.2.06 או בסמוך לכך, נמסרה לתובעים הודעה כי הם שוהים בישראל למעלה מ-60 חודש, ולא ניתן להאריך להם את הויזה.

ג.            בעקבות שיחה זו הודיעו התובעים לנתבעת, כי הם מסיימים את עבודתם ביום 3.3.06.

ד.           אין חולק, כי הנתבעת הפרישה בגינם של התובעים 700 ש"ח מדי חודש, החל מיום 15.6.05, וסכום זה הועבר לידי התובעים עם עזיבתם את המדינה.

טענות הצדדים

6.       לטענת התובעים, על הנתבעת לשלם להם זכויות הנגזרות מתקופת עבודתם אצלה, וכן פיצויי פיטורים בגין כל תקופת העבודה, בהיותה המעסיק האחרון. כן טענו התובעים, כי העסקתם נעשתה במשותף על ידי הנתבעות 1-2 והחל מחודש 6/05 על ידי הנתבעות 1 ו-3 במשותף. עם ה"מעבר" אל הנתבעת 3 לא נערך לתובעים גמר חשבון על ידי הנתבעות 1-2, ולא שולמו להם פיצויי פיטורים או כל זכויות אחרות.

7.       לטענת התובעים, לקראת סוף חודש 2/06, מסר להם אדם בשם ארתור (עובד הנתבעת 2 המועסק על ידי נתבעת 3 מחודש 2/06), כי לא ניתן להאריך עבורם את אשרת העבודה בישראל, וכי עליהם לעזוב את הארץ בחודש מרץ. בנסיבות אלה, משאין מחלוקת כי בהתאם לדין לא ניתן היה להאריך את אשרת העבודה של התובעים, לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתם.

8.       לטענת הנתבעת, התובעים לא פוטרו ממקום עבודתם אלא בהתאם לדיווח אשר נתקבל ממשרד הפנים, הוחלט כי על התובעים לעזוב את הארץ, וזאת לאור מיצוי מסגרת השהייה המותרת על פי דין, קרי, למעלה מ-60 חודשים. הואיל והתובעים שהו בארץ למעלה מ-60 חודשים, לא היה בידי הנתבעת להאריך להם את אשרת העבודה. לכן, לטענת הנתבעת, התובעים לא פוטרו מעבודתם ביוזמתה של הנתבעת, אלא לאור הנחיות משרד הפנים, שלא הותירו בידי החברה כל ברירה אחרת.

9.       כן טענה הנתבעת, כי היא המעסיקה הרשמית של התובעים מהמועד בו נכנס לתוקפו הנוהל, והמועד בו הוקמה, היינו מחודש 6/05 בלבד, כאשר טרם הקמתה הועסקו התובעים באתרי הנתבעת 1 על ידי הנתבעת 2, עימן הגיעו התובעים להסדר פשרה.

דיון והכרעה

הרפורמה בהעסקת עובדים זרים בענף הבניין

10.   "נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כח אדם", אשר נקבע על ידי משרד התמ"ת, היחידה לטיפול בעובדים זרים (להלן: הנוהל), בא לחולל רפורמה בתחום העסקת עובדים זרים בבניין. בהתאם לנוהל, החל מיום 1.5.05, בוטלו כל ההיתרים להעסקת עובדים זרים שהונפקו בעבר לקבלני בניין וכן כל אשרות העבודה שניתנו לעובדים זרים בענף הבניין אינם בתוקף. נקבע כי החל ממועד זה, העסקת עובדים זרים בענף הבניין, תיעשה רק באמצעות אחד מ-39 התאגידים המורשים, וקבלן בניין לא יוכל להעסיק עובדים זרים באופן ישיר (נספח ו לכתב התביעה).